דיאזפאם, אשר מוכרת יותר בשם ואליום (Valium), היא תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים (Benzodiazepine), משפחת הבנזודיאזפינים היא משפחת תרופות המשמשות להרגעה. לדיאזפאם ישנה היכולת לגרום להפחתת חרדה, השראת שינה, מניעת פרכוסים אפילפטיים, הרגעה, הפחתת כיווץ שרירים והשראת שכחה.

דיאזפאם משמשת לטיפול באנשים הסובלים מתופעות שונות כגון חרדה, התקפת פאניקה (למשל אצל נפגעי הלם), נדודי שינה, פרכוסים אפילפטיים, עוויות שרירים (למשל בעקבות מחלת הטטנוס), תסמונת גמילה מאלכוהול ועוד. בנוסף, נעשה בדיאזפאם שימוש להפחתת חרדה ואף להשראת שכחה במטופלים לקראת הליכים רפואיים או ניתוחים.

לעיתים דיאזפאם משמשת לטיפול בחולים במחלת ניוון שרירים מסוג ALS ) Amyotrophic Lateral Sclerosis), בכדי למנוע עוויות שרירים ובכדי להפחית חרדה בחולים אלו.

דיאזפאם אושרה לשימוש על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), ומשווקת על ידי חברת התרופות השוויצרית Roche משנת 1963. דיאזפאם יכולה להינתן אוראלית (כמוסות לבליעה), בעירוי אל הוריד, בהזרקה לשריר או רקטלית. לרב תינתן אוראלית או בעירוי אל הוריד.

במתן אוראלי, דיאזפאם מתחילה להשפיע כ-30-60 דקות מרגע נטילת הכמוסה, מגיעה לריכוז שיא לאחר כ-1-2 שעות, והשפעתה נמשכת עד 24 שעות מרגע נטילתה. לעומת זאת, במתן עירוי אל הוריד התרופה תחל להשפיע זמן קצר ממתן העירוי (1-5 דקות) ותגיע מהר מאוד לריכוז שיא בדם (15-30 דקות), אך משך זמן השפעתה נמוך משמעותית במתן עירוי (15-60 דקות) מאשר במתן אוראלי.

בשל כך, מתן דיאזפאם בעירוי נעשה לרב לקראת הליכים רפואיים או ניתוחים, בעוד שהתרופה האוראלית ניתנת לצרכים שאינם מיידיים כגון טיפול בחרדה או בנדודי שינה.

דרך הפעולה של דיאזפאם

דיאזפאם היא תרופה אשר פועלת על מערכת העצבים – גם במוח וגם בחוט השדרה.

דיאזפאם היא חומר אשר נקשר אל קולטנים (רצפטורים Receptors) מסוימים המצויים במערכת העצבים, וגורם להם לפעול בצורה יעילה יותר. תפקיד אותם קולטנים הוא להיקשר לחומר הפועל כמוליך עצבי ששמו גאבא (GABA, חומצה גאמא – אמינובוטירית). כאשר המוליך העצבי גאבא נקשר אל הקולטנים, הוא גורם להפחתת קצב הפעילות של תאי העצב, ובכך גורם להרגעת פעילות מערכת העצבים.

כלומר, הקישור של דיאזפאם אל הקולטנים גורם להם לקשור יותר גאבא, ובכך היא גורמת להרגעת מערכת העצבים. הפעילות של הדיאזפאם באזורים מסוימים במוח היא זו הגורמת להשפעות המרגיעות את המטופל – הפחתת חרדה, השראת שינה ושכחה ואף מניעת התקפים אפילפטיים. לעומת זאת, הפעילות של דיאזפאם על חוט השדרה היא זו הגורמת להפחתת כיווץ השרירים בגוף כולו.

תופעות הלוואי של שימוש בדיזפאם

דיאזפאם היא תרופה בטוחה מאוד לשימוש, שכן הרעילות שלה יחסית נמוכה גם במינונים גבוהים. עם זאת, ייתכנו תופעות לוואי שונות, אליהן קשישים רגישים ביותר.

תופעת הלוואי הנפוצה ביותר של דיאזפאם היא רעד – אשר עשוי להוביל להליכה שאינה יציבה ומעידה או בעיות אחרות הקשורות לשליטה על השרירים וביצוע פעולות הדורשות קואורדינציה. תופעות לוואי נפוצות נוספות הן בלבול ושכחה אנטרוגרדית לטווח קצר – כלומר אובדן זיכרונות אשר נרכשו רק לאחר תחילת לקיחת התרופה. דיאזפאם אינה פוגעת בזיכרונות אשר נרכשו טרם תחילת נטילת התרופה.

שימוש ארוך טווח בדיאזפאם עשוי להוביל לתופעות נוספות כמו פיתוח עמידות להשפעת התרופה, פיתוח תלות בתרופה (התמכרות) ותסמונת גמילה עשויה להופיע עם הפסקת נטילתה. בנוסף, שימוש בדיאזפאם עשוי להחמיר או לגרום לדיכאון. תופעות הלוואי הקוגניטיביות של דיאזפאם (כמו שכחה, בלבול וכדומה) עשויות להימשך חודשים לאחר הפסקת נטילתה, ולא ברור האם הן נמשכות לצמיתות.

מקרים מיוחדים בהם כדאי לפנות לרופא לאחר שימוש בדיאזפאם

במידה ומופיעות לאחר שימוש בדיאזפאם תופעות כגון שינוי או אובדן הכרה, קשיי נשימה או נשימה איטית ורדודה, חוסר קואורדינציה, הכחלה או חיוורון של העור, השפתיים או הציפוניים, חולשה, כאבי שרירים, או ישנוניות ועייפות קיצוניות – יש לפנות באופן מיידי לקבלת טיפול רפואי.

תרופות תחליפיות לדיאזפאם

תרופות נוספות ממשפחת הבנזודיאזפינים הן כלורדיאזפוקסיד (Chlordiazepoxide), קלונאזפאם (Clonazepam), לוראזפאם (Lorazepam), אוקסאזפאם (Oxazepam), ניטראזפאם (Nitrazepam), טמאזפאם (Temazepam), פלוראזפאם (Flurazepam), ברומאזפאם (Bromazepam) וקלוראזפאט (Clorazepate).