אנדוקרינולוגיה היא ענף רפואי שעוסק במערכת האנדוקרינית ובבלוטות האנדוקריניות שמפרישות את ההורמונים בגופנו. אז מהן מחלות אנדוקריניות נפוצות? וכיצד ניתן לטפל בהן? כל הפרטים בכתבה הבאה!

מה זה אנדוקרינולוגיה?

אנדוקרינולוגיה מתעסקת בחקר ההורמונים, היווצרותם ואופן פעולתם. המחקר בתחום מתרכז בחקר מערכת הבלוטות ההורמונליות בגוף האדם, ובאופן בו ההורמונים מופרשים על ידה.

מהן המחלות הנפוצות בתחום האנדוקרינולוגיה וכיצד ניתן לטפל בהן?

יש מספר רב של מחלות אנדוקריניות, ליקטנו עבורכם את הנפוצות מביניהן:

• סוכרת – מחלה המאופיינת בפגיעה במנגנון ההורמונלי אשר אמון על איזון רמת הסוכר בדם. אצל חולי סוכרת קיים חוסר באינסולין או בעיה בפעילותו או התנגדות של הרקמות אליו. ארגון הבריאות העולמי מכיר בשתי צורות עיקריות של המחלה, "סוכרת התלויה באינסולין" (סוכרת נעורים), וסוכרת מסוג 2 (סוכרת שאיננה תלויה באינסולין). 

שני סוגי הסוכרת מתפתחים בעקבות בגלל הפרעה בייצור אינסולין, או באופן פעולתו בגוף. בסוכרת מסוג 1 תאי בטא בלבלב לא מייצרים אינסולין ברמה מספקת, ואילו בסוכרת מספר 2 קיימת תנגודת אינסולין. בישראל 90% סובלים מסוגרת סוג 2, וכ-90% סובלים מסוכרת סוג 1, והיא סיבת המוות השלישית בשכיחותה. 

אופן הטיפול – הטיפול בסוכרת הוא מורכב מאוד. הטיפול בסוכרת סוג 1 מחייב שימוש באינסולין ממקור חיצוני ( באמצעות זריקות או משאבת אינסולין). הטיפול בסוכרת סוג 2 יכול לכלול תזונה מסוימת, שמתבטאת בדיאטה דלת פחמימות, פעילות גופנית, תרופות ולעיתים טיפול באינסולין. חלק מהותי בטיפול הוא מעקב אחרי רמות הגלוקוז בדם, המעקב נעשה על ידי בדיקת דם עצמית באמצעות מד סוכר.

• תת פעילות בלוטת התריס – מדובר בהפרעה האנדוקרינית הנפוצה ביותר. והמשמעות שלה היא שבלוטת התריס לא מייצרת מספיק הורמוני תריס, ברמה הדרושה לגוף. אחד התסמינים המרכזיים שלה היא האטה בקצב חילוף החומרים במערכות השונות של הגוף. ההפרעה נפוצה בעיקר אצל נשים וקשישים. 

ישנם שלושה סוגים של תת פעילות, ונהוג לסווג את תת הפעילות לפי האיבר אשר שגורם לה לתת פעילות. הסוג הראשון הוא "בתת פעילות ראשונית", והגורם לה הוא בלוטת התריס עצמה. הסוג השני הוא "בתת פעילות שניונית", בלוטת יותרת המוח הקדמית אינה מפרישה כמות מספקת של הורמון TSH, והסוג השלישי הוא "בתת פעילות שלישונית", במסגרתה ההיפותלמוס לא מייצר כמות מספקת של הורמון שחרור תירוטרופין. 

אופן הטיפול – הטיפול ברפואה הקונבנציונלית מתבטא במתן הורמון תירוקסין, שמטרתו להחליף את ההורמון הטבעי שמיוצר בשגרה על ידי הבלוטה. 

• תפקוד בלוטות יותרת הכליה –  מטרתן של הבלוטות שממקומות על השטח העליון של הכליות, הן וויסות האיזון של מספר תפקודים שונים בגוף, וזאת על ידי הפרשה של הורמונים שונים. קיימות מספר מחלות שעלולות להתפרץ בעקבות ליקויים בתפקוד בלוטות יותרת הכליה, שעלולות לגרום לתת פעילות, או לפעילות מוגברת של הכליה.

אופן הטיפול – הטיפול ניתן באמצעות טבליות של סטרואידים, כאשר מדובר באי ספיקה אדרנלית ראשונית, לעיתים יש צורך בכדור נוסף לוויסות המליחות בדם.

• בריחת סידן (אוסטאופורוזיס) – מחלה של העצם שבה נפגע מבנה רקמת העצם ועובר דילול. היא פותחת את דחיסת המינרלים ובצורה הזו העצם נחלשת, עצמות הנגועות במחלה חשופות יותר לשברים, שכיחות המחלה עולה עם הגיל, ומושפעות משינויים בהורמוני המין. 

אופן הטיפול – החולים באוסטאופורוזיס נוטלים טיפול תרופתי. הטיפול צריך להינתן כאשר צפיפות העצם נמוכה מ-2.5 סטיות תקן, או כשצפיפות העצם איננה ברמה של 2.5. הטיפול התרופתי מתחלק למספר סוגי תרופות – תרופות מפחיתות פירוק עצם, תרופות המעודדות בניית עצם, תרופות שמגנון פעולתן לא ברור.

• היפופיזה (ליקויי תפקוד בלוטת יותרת המוח) – המחלה מתמקדת בבלוטה שממוקמת בבסיסו של המוח. היא מפרישה הורמונים רבים, למשל פרולקטין, הורמון גדילה ועוד. היפופיזה היא למעשה הפרשה בתפקוד שעשויות לגרום להפרשות רבות של הורמונים, או ירידה בכמות הפרשת ההורמונים – מה שעלול להוביל לגידולים שפירים.

דרכים לטיפול – במידה ומתפתחים גידולים, ניתן להסיר אותם בניתוח – למרות שרובם יהיו שפירים ולא ממאירים. היפופיזה יכולה לגרום גם למגוון תסמינים, ביניהם עייפות, לחץ דם נמוך, עצירות, חולשה, סיבות לקור, נשירת שיער ועוד – בכל אחד מהתסמינים ניתן לטפל באופן נקודתי, באמצעות טיפול תרופתי או טיפול טבעי – תלוי בבחירתו של המטופל. 

בשורה התחתונה, מחלות אנדוקריניות הן מחלות מורכבות, וחלקן אף עלולות לסכן חיים – לכן חשוב לטפל בהן בצורה מתמדת ולא להתעלם מקיומן.