פוליציטמיה (Polycytemia) היא מצב רפואי בו החלק היחסי של תאי הדם האדומים מתוך נפח הדם הכולל גבוה מערכו הנורמלי. מצב זה יכול להתרחש בשל עלייה בכמות תאי הדם האדומים בדמו של המטופל או בעקבות ירידה בנפח פלסמת הדם למשל בעקבות התייבשות.

קיימים שני סוגים של פוליצטמיה: ראשונית ומשנית. בפוליציטמיה ראשונית (פוליציטמיה וורה) הסיבה לעלייה בכמות תאי הדם האדומים היא בעיה בתהליך הייצור שלהם. לעומת זאת, בפוליצטמיה משנית תהליכים ופקטורים אחרים מעודדים יצירה מוגברת של תאי דם אדומים.

ייצור תאי הדם האדומים הינו תהליך רב שלבי המתרחש במח העצם. התהליך הזה מבוקר מאוד, בעיקר על ידי הורמון הנקרא אריתרופוייטין (EPO). ייצור האריתרופוייטין נדרש כאשר קיים מחסור של חמצן בדם (היפוקסיה) שכן במקרה זה יש צורך בהגברת הייצור של תאי דם אדומים.

הגורמים לפוליציטמיה

הגורם לפוליציטמיה ראשונית הוא בדרך כלל מוטציה גנטית המביאה לתהליך ייצור מוגבר של תאי דם אדומים. מוטציות בגנים שונים זוהו כמקושרות לתסמינים של פוליציטמיה ראשונית ביניהם מוטציות בגן JAK2 וגן TET2. ככל הנראה המוטציה הגנטית מביאה לרגישות מוגברת של התאים המייצרים את תאי הדם האדומים להורמון אריתרופוייטין.

פוליציטמיה משנית יכולה להיגרם בשל ייצור מוגבר של אריתרופוייטין עקב מחסור כרוני בחמצן. מצבים רפואיים בהם קיים מחסור חמצן מתמשך הם אמפיזמה ודלקת סימפונות כרונית (COPD), מחלות לב כרוניות או חריגויות במבנה הלב, דום נשימה בשינה ויתר לחץ דם ריאתי.

סיבה נוספת לפוליציטמיה משנית היא גידול המפריש אריתרופוייטין- סרטן הכבד, סרטן הכלייה, אדנוקרצינומה וגידולים רחמיים.

אבחון פוליציטמיה

הבדיקה הנפוצה ביותר לאבחון פוליציטמיה ראשונית היא בדיקת דם. בבדיקה זו נבדקים הפרמטרים הבאים:

• עלייה בכמות תאי הדם האדומים ולעיתים גם בתאי דם לבנים וטסיות.
• עלייה בנפח היחסי של תאי הדם האדומים (המטוקריט) מתוך כל נפח הדם.
• עלייה ברמות המוגלובין.
• רמות נמוכות של אריתרופוייטין.

נוסף על בדיקות דם, ניתן לבצע בדיקות של מח העצם על ידי ביופסיה או על ידי ניקור. בבדיקות אלו תילקח דגימת רקמה של מח העצם וייבדק קצב ייצור תאי הדם האדומים בה. כמו כן, באמצעות דגימת מח העצם ניתן לבדוק האם קיימת מוטציה גנטית המקושרת לפוליציטמיה ראשונית.

פוליציטמיה משנית אינה מחלה בפני עצמה אלא תוצאה של מחלה אחרת המתאפיינת בחוסר חמצן מתמשך. האבחון העיקרי כאן הוא של מחלת הרקע שהובילה את המטופל למצב של פוליציטמיה משנית.

סימפטומים של פוליציטמיה

חלק מהמטופלים עם פוליציטמיה ראשונית לא יחוו סימפטומים כלל. לעומת זאת, מטופלים אחרים עלולים לסבול מהתסמינים הבאים:

• גרד, בעיקר בעקבות מקלחת חמה.
• כאב ראש.
• סחרחורת.
• חולשה.
• הזעה מוגברת.
• נפיחות כואבת של מפרק יחיד, לרוב בבוהן.
• קוצר נשימה.
• תחושת צריבה, שיתוק, עקצוץ, או חולשה בגפיים.
• תחושה של נפיחות בבטן שמאלית עליונה בשל טחול מוגדל.

דרכי טיפול בפוליציטמיה

מטרת הטיפולים בפוליציטמיה ראשונית היא הפחתת הסיכונים לאוטמים בעקבות קרישי דם.

אחד הטיפולים לפוליציטמיה הוא פלבוטומיה (הקזת דם) לצורך הפחתת הנפח היחסי של תאי הדם האדומים.

טיפול תרופתי בפוליציטמיה אפשרי על ידי הידרוקסיאוריאה (Hydroxyurea) שהינה תרכובת כימית המדכאת ייצור תאי דם אדומים ותאי דם אחרים במח העצם. במידה והמטופל מגיב בצורה לא טובה לטיפול בהידרוקסיאוראה ניתן ליטול אינטרפרון אלפא (Interferon) במקום. נוסף על כך, מקובל לשלב אספירין (Aspirin) עם הטיפול התרופתי על מנת למנוע יצירת קרישי דם.

במקרים מסוימים יש צורך לעבור ניתוח של כריתת הטחול (Splenectomy).

החולים בפוליציטמיה לרוב זכאים לזכויות מהמדינה, לבדיקת זכאותכם מלאו את טופס צור הקשר וקראו עוד בעמוד