מחלת פרקינסון (Parkinson's disease) היא מחלה ניוונית שפוגעת במערכת העצבים המרכזית. תסמיני המחלה נובעים מפגיעה שגורמת למוות של תאים מייצרי הדופמין באיזור ה-Substantia nigra במוח, כך שיש ירידה בכמות הדופמין, החומר שאחראי על הבקרה של תהליך יצירת התנועה בגוף. הגורם לפגיעה בתאים אינו ידוע.

המונח פרקינסוניזים מייצג את כל התסמינים המוטוריים של המחלה. התסמינים המוטוריים העיקריים הם: רעד במנוחה, נוקשות, האטה בתנועה ויציבה לא מאוזנת במנוחה ובתנועה. קבוצת התסמונות הפרקינסוניות מחולקות ל- 4 סוגים על פי המקור שלהם: ראשוני, משני (נרכש), תורשתי ופרקינסון כחלק ממחלה סיסטמית. מחלת הפרקינסון היא הצורה השכיחה ביותר של פרקינסוניזם ומוגדרת בתור פרקינסוניזם ראשוני, כלומר פרקינסון שמופיע בלי גורם חיצוני ברור.

פרקינסון מסווגת כמחלה מוטורית, אך בנוסף לתסמינים המוטוריים קיימים גם תסמינים לא מוטורים כמו חסר תחושתי, בעיות קוגניטיביות ובעיות שינה.

הגורמים למחלת הפרקינסון

כאמור, מחלת פרקינסון הינה מחלה שהגורם לה אינו ידוע ברוב החולים, למרות זאת, במספר קטן (15%) של מקרים ידוע על גורם גנטי שמועבר בצורה תורשתית.

גורמים סביבתיים הידועים כמעלים את הסיכון לחלות במחלת פרקינסון הם: חשיפה לקוטלי חרקים, פגיעות ראש ועבודה בחווה.

אבחון מחלת פרקינסון

ניתן לאבחן את מחלת פרקינסון לפי היסטוריה רפואית ובדיקה נוירולוגית אך לא קיימות בדיקות מעבדה לזיהוי המחלה.

לעיתים תסמיני מחלת הפרקינסון יכולים להיות חופפים עם תסמיני מחלות נוירולוגית אחרות. על מנת לשלול סיבות אחרות לתסמינים ניתן לבצע בדיקות CT ו- MRI ובמידה ויהיה ניתן לזהות נזק זה יעיד על כך שהתסמינים נובעים מגורם אחר. במידה ומדובר במחלת פרקינסון הבדיקות ייראו תקינות. דרך נוספת לאבחון של מחלת הפרקינסון הינה מתן טיפול תרופתי (Levodopa) שמשמש לטיפול במחלה ומעקב אחרי תסמיני המחלה, במידה וניתן לראות שיפור בעקבות הטיפול התרופתי, המחלה תוגדר כפרקינסון.

אבחנה ודאית ניתן להשיג בבדיקה פתולוגית לאחר המוות, במידה ויש נוכחות של גופיפי לווי שהם צברים בלתי תקינים של חלבון ששוקע בתוך תאי המוח, ניתן לאשר אבחנה של פרקינסון.

סימפטומים של מחלת פרקינסון

ניתן לחלק את התסמינים המופיעים במחלת פרקינסון למספר קבוצות:

• תסמינים מוטוריים – קיימים ארבעה תסמינים מוטוריים מרכזיים:

o        רעד במנוחה – זהו הסימן הבולט ביותר (נעלם בזמן השינה).

o        נוקשות שרירים שגורמת לכאבי שרירים ולהפחתה בתנועתיות.

o        האטה בתנועה – קיימת האטה בכל תהליך יצירת התנועה, החל משלב תכנון הוצאת התנועה לפועל ועד לביצועה.

o        יציבה לא מאוזנת במנוחה ובתנועה שבדרך כלל מופיעה בשלב מאוחר במחלה ומובילה לפגיעה בשווי המשקל ולנפילות.

תסמינים מוטריים נוספים יכולים להיות בעיות בבליעה ובדיבור, הבעת פנים "דמוית מסכה" וכתב יד קטן.

•  תסמינים נוירופסיכיאטרים – יכולים להיות תסמינים בדרגת הופעה קלה עד חמורה והם מערבים את הדיבור, ההכרה, מצב הרוח, ההתנהגות והחשיבה.

הפרעות קוגניטיביות יכולות להופיע בשלב ההתחלתי של המחלה ולעיתים אפילו לפני האבחנה והן עולות בשכיחותם ככל שהמחלה מתקדמת. ההפרעה הקוגניטיבית השכיחה ביותר היא בעיה בהוצאה לפועל – כלומר בעיה בתכנון, גמישות מחשבתית, החלטה על פעולה מתאימה ודיכוי פעולות לא מתאימות. הזיכרון מושפע, בעיקר בזכירה של מידע נלמד.

לחולי פרקניסון יש סיכוי גבוה פי 2 – 6מהאוכלוסייה הכללית ללקות בדמנציה וסיכוי זה הולך ועולה ככל שהמחלה מתקדמת. בנוסף, הפרעות במצב הרוח גם הן שכיחות יותר בחולי פרקניסון ובאות לידי ביטוי בדרך כלל בצורה של דיכאון, אפאתיה וחרדה.

•  תסמינים נוספים – הפרעות בשינה (יכולות להיות מוחמרות על ידי הטיפול התרופתי), נפילת לחץ דם בעמידה (Orthostatic hypotension) , עור שמנוני, הזעות מרובות, אי נקיטת שתן (Urinary incontinence), פגיעה בתפקוד המיני, עצירות שיכולה להיות חמורה ולגרום לחסימות מעיים, בעיות ראיה ופגיעה בחוש הריח. תסמינים אלו יכולים להקדים את הופעת מחלת הפרקינסון.

דרכי טיפול

מחלת פרקינסון אינה ניתנת לריפוי אך בעזרת טיפול ניתן להשיג הקלה של סימפטומי המחלה. הטיפול מתבסס על טיפול תרופתי שכולל בין היתר את התרופות: Levodopa, Carbidopa, Bromciptine, Carbegoline, Selegeline, Amantadine.

הסובלים מפרקינסון לרוב זכאים למגוון זכויות מהמדינה, לבדיקת זכאותכם מלאו את טופס צור הקשר וקראו עוד בעמוד זה