איידס- כשל חיסוני נרכש (Acquired Immunodeficiency Syndrome) הוא מחלה כרוניתמסכנת חיים הנגרמת על ידי נגיף ה-HIV (Human Immunodeficiency Virus ). הדבקה בנגיף פוגעת ביכולת מערכת החיסון להתמודד עם מחוללי מחלות שונות. כתוצאה מכך אדם עלול למות ממחלות קלות יחסית שבדרך כלל הגוף יכול להתמודד עמן כגון שפעת או דלקת ריאות.

מהלך מחלת האיידס

הדבקה בנגיף HIV אינה הופכת אדם לחולה באיידס אלא רק לנשא של הנגיף.

בחודשים הראשונים להדבקה המטופל יחווה תסמיני מחלה דומים לשפעת ובהמשך עלולה להתפתח דלקת קרום המוח. הנגיף יתקוף את תאי הדם הלבנים של מערכת החיסון ויביא לירידה בכמותם בדם המטופל. לאחר ההדבקה ייתכן שלב דגירה של הנגיף (ללא תסמינים) שאורכו קשה לחיזוי ויכול לנוע בין שנתיים לעשרים שנים.

השלב התסמיני- שלב התפרצות מחלת האיידס, מתחיל כאשר כמות תאי דם לבנים מסוג T צונחת מתחת לרף מסויים או כאשר המטופל חווה סיבוכים כגון שחפת, ציטומגלווירוס (CMV), טוקסופלזמוזיס ועוד.

הדבקה בנגיף ה-HIV

הדבקה בנגיף ה-HIV מתרחשת דרך דם, נוזל זרע או הפרשות נרתיקיות המכילים את הנגיף. הדבקה לא מתקיימת דרך מגע רגיל כמו חיבוקים, נשיקות, לחיצת ידיים וכו'. נוסף על כך, הנגיף לא מועבר דרך אוויר, מים או עקיצות חרקים.

דרכי ההדבקה הנפוצות הן:

• יחסי מין.
• עירויי דם.
• שימוש במזרקים מזוהמים בנגיף.
• הדבקה במהלך הריון, לידה או הנקה (מאם נשאית לעובר או תינוק).

אבחון נשאות נגיף ה-HIV

זיהוי מוקדם של נשאות חשוב לצורך טיפול יעיל יותר ולמניעת הדבקה של אחרים בנגיף.

ניתן לאבחן נשאות על ידי בדיקת נוכחות נוגדנים לנגיף בדם או ברוק (בדיקת ELISA). בדיקה זו הינה אמינה מאוד. החיסרון בשיטה זו הוא שלוקח לגוף כשניים עשר שבועות לפתח את הנוגדנים, ולכן עד אז לא ניתן לזהות נשאות בשיטה זו. קיימות שיטות בדיקה נוספות מורכבות יותר, ביניהן: בדיקת קומבו ובדיקת תספיג חלבון (Western Blot).

סימפטומים של מחלת האיידס

תסמיני המחלה של הדבקה בנגיף ה-HIV ואיידס תלויים בשלב המחלה.

בדרך כלל אדם שנדבק בנגיף יפתח תסמינים הדומים לשפעם בחודשים הראשונים להדבקה. תסמינים אלו יימשכו מספר שבועות:

• חום.
• כאב ראש.
• כאב שרירים.
• פריחה.
• צמרמורות.
• כאב גרון.
• פצעים ברירית הפה או באיברי המין.
• קשריות לימפה נפוחות, בעיקר בצוואר.
• כאב מפרקים.
• הזעת לילה.
• שלשול.

בשלב הדגירה ייתכן כי לא יופיעו תסמיני מחלה מלבד נפיחות בקשריות הלימפה. בדרך כלל שלב זה נמשך בין שמונה לעשר שנים.

במידה והמטופל מגיע לשלב התסמיני (התפרצות מחלת האיידס) הוא עלול לסבול ממחלות שונות שכן מערכת החיסון שלו נפגעה. סימפטומים נוספים בשלב זה הם:

• הזעת לילה.
• צמרמורות וחום גבוה במשך שבועות.
• שיעול.
• קוצר נשימה.
• שלושול כרוני.
• נגעים לא רגילים בפה ועל הלשון שאינם נעלמים.
• כאבי ראש.
• עייפות כרונית לא מוסברת.
• ראייה מטושטשת.
• איבוד משקל.
• פריחה על העור.

דרכי טיפול בהדבקה בנגיך ה-HIV

בעוד שפעם המחלה היתה מוגדרת כמחלה סופנית, כיום היא מוגדרת כמחלה כרונית חשוכת מרפא. הטיפול במחלה מתבצע באמצעות שילוב של תרופות שונות (קוקטייל) הפועלות באופן שונה נגד הנגיף. הקוקטייל מורכב בדרך כלל משלוש תרופות לפחות משני סוגים שונים או יותר. מטרת השילוב הזה היא למנוע היווצרות נגיף עמיד לתרופות.

חלק מסוגי התרופות האפשריים בטיפול הם:

• מעכבי רוורס טרנסקריפטאז שאינו נוקלאוזידי (NNRTI). רוורס טרנסקריפטאז הוא חלבון הנחוץ להתפתחות נגיף ה-HIV בתאי הנשא. תרופה מקבוצה זו היא זידובודין (AZT).
• מעכב רוורס טרנסקריפטאז נוקליאוזידי (NRTI) תרופה מקבוצה זו היא זידובודין (AZT), לאמיבודין (Lamivudine) וטנופוביר (TDF, Tenofovir).
• מעכבי פרוטאז שהינו חלבון חיוני לנגיף. עיכוב חלבון זה ימנע הרכבה של נגיפים חדשים בתאי הנשא. תרופה מקבוצה זו היא ריטונאוויר (Ritonavir).
• מעכבי אינטגראז (Integrase Inhibitors) שהוא חלבון החיוני לנגיף לצורך חדירה לתאי הנשא.

במידה והנך סובל ממחלת האיידס הנך עשוי להיות זכאי לזכויות מהמדינה, לפרטים נוספים בקר בעמוד