אפילפסיה (Epilepsy), בעברית כפיון, היא שם של קבוצת מחלות נוירולוגיות אשר מאפיינן העיקרי הוא פרכוסים אפילפטיים. במחלה זו ישנה הפרעה בפעילות מערכת העצבים המרכזית המביאה לפרכוסים, התנהגות אבנורמלית, תסמינים ותחושות ספציפיים כולל אבדן הכרה.

הגורמים לאפילפסיה

הגורם לאפילפסיה לא ידוע בכמחצית מהמקרים. במקרים אחרים ניתן לקשר את האפילפסיה למספר פקטורים:

• חוקרים קישרו יותר מחמש מאות גנים שונים לסוגי אפילפסיה שונים. נשא של גנים אלו הינו פגיע יותר לגורמים חיצוניים שעלולים להביא להתקפים אפילפטיים.

• פגיעת ראש בעקבות תאונת דרכים למשל, עלולה להוות גורם לאפילפסיה.

• מצבים של פגיעה מוחית כגון גידול במוח או שבץ עלולים להביא לאפילפסיה. שבץ הינו הגורם העיקרי להופעת אפילפסיה לאחר גיל 35.

• מחלות מדבקות ויראליות או חיידקיות כגון דלקת קרום המוח, איידס וכד'.

• עוברים ברחם האם הינם בסיכון מוגבר לפגיעה מוחית בעקבות מחלה של האם, תזונה לקוייה של האם, מחסור בחמצן וכו'. פגיעה מוחית של העובר עלולה להביא בהמשך להתפתחות אפילפסיה.

• הפרעות התפתחותיות מסויימות נמצאו קשורות לאפילפסיה ביניהן: אוטיזם ונוירופיברומטוזיס.

אבחון אפילפסיה

על מנת לאבחן אפילפסיה הרופא יבחן את הסימפטומים וההיסטוריה הרפואית של המטופל. בנוסף ישנן כמה בדיקות שיכולות לעזור לרופא לאבחן אפילפסיה ולהבין את הגורם לפרכוסים:

• בדיקה נוירולוגית תבדוק התנהגות, יכולות מוטוריות, תפקוד מנטלי ועוד, זאת על מנת לאבחן את האפילפסיה ולברר את סוגה.
• בדיקות דם יילקחו על מנת לבדוק נוכחות של סמני הדבקה חיידקית וויראלית, סמנים גנטיים ועוד, המקושרים לפרכוסים אפילפטיים.
• בדיקה נפוצה לאבחון אפילפסיה היא בדיקת אלקטרואנצפלוגרם (EEG) בה נמדדת הפעילות המוחית של המטופל.
• נוסף על כך, קיימות בדיקות דימות שונות לאבחון אפילפסיה: טומוגרפיה ממוחשבת (CT), תהודה מגנטית (MRI), תהודה מגנטית תפקודית (fMRI), טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET) ועוד.
• בדיקות נוירופסיכולוגיות מאפשרות לרופא להעריך את פעולות החשיבה, הזיכרון והשפה של המטופל. בדיקה זו תסייע לרופא להחליט איזה איזור במוח מקושר לאפילפסיה של המטופל.

סימפטומים של אפילפסיה

התקפים אפילפטיים נובעים מפעילות חריגה של תאי עצב במוח, ולכן ההתקפים לגרום למגוון סימפטומים שונים כתלות במוקד האפילפטי. בדרך כלל תסמיני המחלה ישארו דומים אצל אותו המטופל.

דוגמאות מקשת הסימפטומים הן:

• בלבול זמני
• בהייה
• עוויתות בלתי נשלטות של הגפיים
• שינויים בתפיסה (ראייה, שמיעה, טעם וריח)
• שינויים בהכרה או במודעות
• התנהגות חוזרנית כגון מצמוצי שפתיים ושפשוף ידיים.

בנוסף, חלק מהמטופלים יחוו סימנים מקדימים להתקף הנקראים הילות. סוגי ההילות משתנים ממטופל למטופל. הילות נפוצות מתבטאות בחווית פחד או חרדה, תחושת דה-ז'ה-וו ותחושת טעם וריח מסויימים.

דרכי טיפול באפילפסיה

בדרך כלל יינתן למטופלים טיפול תרופתי על מנת לבלום את התפתחות ההתקף האפילפטי. במידה והתרופות לא יביאו לשיפור התסמינים תישקל אופציה ניתוחית וטיפולים אחרים כתלות בסוג האפילפסיה ובמצב המטופל.

תרופות שונות לטיפול באפילפסיה הן:

• קארבאמאזפין (Carbamazepine, Targetol) וחומצה ולפרואית (Valporate, Depalept) הן תרופות אנטי אפילפטיות ומייצבות מצב רוח.
• תרופה אפשרית נוספת היא פניטואין (Phenytoin). התרופה מדכאת התפתחות התקף אפילפטי על ידי דיכוי הפעילות המוחית החריגה האופיינית להתקף.
• פנובארביטאל (Phenobarbital) ניתנת בדרך כלל יחד עם פניטואין לטיפול באפילפסיה.

ניתוח מתבצע בדרך כלל כאשר ידוע כי מקור ההתקף הוא באיזור ספציפי קטן במוח שאינו מעורב בפעולות חיוניות כגון שפה, דיבור, תנועה, ראייה ושמיעה. לאחר הניתוח עדין יש צורך בטיפול תרופתי אך במינונים מופחתים.

הסובלים מאפילפסיה לרוב זכאים למגוון זכויות מהמדינה, לבדיקת זכאותכם מלאו את טופס צור הקשר וקראו עוד בעמוד