סכיזופרניה היא הפרעה נפשית קשה ויחסית נפוצה, הפוגעת קשות בתפקוד ובאיכות החיים של החולה, אך ניתן גם לטפל בה ולהגיע למצב של תפקוד מלא והשתלבות בחברה. 

סכיזופרניה היא מהפרעות הנפש הקשות יותר, גם בשל הפגיעה המשמעותית באיכות חיי החולה וסביבתו וגם מאחר שהיא כרונית ואינה חולפת. 

את השם "סכיזופרניה" הגה הפסיכיאטר פאול אויגן בלוילר, כאשר המונח כולל למעשה כמה הפרעות. ב-DSM-5 (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי), מדובר על "הקשת הסכיזופרנית". בעברית היא נקראת  "שסעת", בשל הפיצול בין חשיבה, רגש והתנהגות ובלי קשר לפיצול אישיות, כפי שחושבים בטעות.  

חולי סכיזופרניה סובלים מפגיעה משמעותית בחשיבה, בתפיסה, ברגש ובהתנהגות, מחשבות שווא, אמונות שגויות והזיות, לצד ירידה במיומנויות החברתיות, פסיביות וקהות רגשית. רבים מהלוקים בסכיזופרניה יזדקקו למסגרות תומכות. אחרים מצליחים לתפקד באופן עצמאי. 

הגורמים לסכיזופרניה

כיום, לאחר שמחקרים גילו שיבושים בתפקוד ומבנה המוח בקרב חולי סכיזופרניה, ברור שהגורם להפרעה הוא גנטי וביולוגי בעיקרו, ובקרב חולים רבים נמצא בן משפחה נוסף שלקה בהפרעה. גורמי סביבה כמו צריכת סמים, משברי חיים, או חיים בסטרס, עלולים לגרום לפריצת סכיזופרניה חבויה.

מבחינה ביוכימית, מתאפיין מוחם של סכיזופרנים בעודף דופמין, הגורם להזיות, לצד חוסר איזון כימי בחומרים נוספים. מבחינה נוירולוגית, רואים פעילות יתר במערכת הלימבית (הקשורה בזיכרון ורגש) ושינויים בגודל חדרי המוח. 

שכיחות הסכיזופרניה באוכלוסייה 

מבין הפרעות הנפש הקשות, הסכיזופרניה נחשבת לנפוצה ביותר. שכיחותה בישראל ובעולם נעה בין 1.5%-1% מהאוכלוסייה.

שכיחות הסכיזופרניה דומה בין שני המינים, אבל גברים נוטים להגיע לשיאה בגיל צעיר יותר (15-25) ונשים בגיל מבוגר יותר (25-35). סכיזופרניה יכולה להופיע גם אצל ילדים, אך במקרים נדירים מאוד, בשיעור של 1 ל-40,000. 

תסמינים חיוביים ושליליים בסכיזופרניה

תסמיני הסכיזופרניה מחולקים ל"חיוביים" ו"שליליים". התסמינים החיוביים, מתאפיינים בהתנהגות עודפת או מיותרת, בהזיות ומחשבות שווא, הפרעות בדיבור. התסמינים השליליים, מתאפיינים בהיעדר התנהגויות נורמטיביות, כמו הזנחה עצמית, חוסר עניין בסביבה, מיעוט בדיבור, קהות רגשית וחוסר מוטיבציה.

בנוסף, רואים בקרב חולי סכיזופרניה גם תסמינים קוגניטיביים, כמו הפרעות בזיכרון, קשיי קשב וריכוז  וקושי ביכולת לעבד מידע.

סימני אזהרה שמחייבים בירור

חולי סכיזופרניה לרוב אינם מודעים לתסמינים, והאחריות להבחין בהם מוטלת על הסביבה. כאשר אדם קרוב מראה אחד או יותר מהתסמינים המתוארים, חשוב להפנות את תשומת ליבו לכך, לשוחח איתו ולעודד לפנות לאבחון רפואי.

יש לזכור שאדם הלוקה בסכיזופרניה, עלול להיות מסוכן לעצמו או לזולת ובמקרה כזה חשוב לפנות לעזרה מרופא משפחה או פסיכיאטר, ואף להזעיק במקרה הצורך את מד"א.

לטיפול מוקדם בסכיזופרניה, יש חשיבות גבוהה, מאחר שכל התלקחות של ההפרעה עלולה לפגוע ביכולות הקוגניטיביות. 

אבחון סכיזופרניה

אבחון של סכיזופרניה מתבצע על ידי רופא פסיכיאטר, לאחר שיחה עם המטופל ובני משפחתו, בדיקה גופנית ובדיקות דם ועל סמך קריטריונים בספר המחלות הפסיכיאטריות – ה־DSM.

אבחנת סכיזופרניה תלויה בקיומם של שניים או יותר מהתסמינים, לתקופה של חודש לפחות:

• מחשבות שווא
• הזיות
• דיבור
• התנהגות לא מאורגנים והגיוניים
• קפיאה באותה תנוחה (קטטוניה)
• אובדן יוזמה והשטחה רגשית
• ירידה בולטת בתפקוד בתחום אחד או יותר

במקביל, יש לשלול במהלך האבחון גורמים אחרים לתסמינים, כמו הפרעה בי-פולארית (מאניה דיפרסיה), השפעת חומרים כמו סמים או תרופות, או מצב רפואי אחר.

אופן הטיפול 

הטיפול העיקרי בסכיזופרניה הוא תרופתי, בתרופות אנטי פסיכוטיות המשולבות לעיתים בנוגדי חרדה ודיכאון, לצד טיפולים פסיכותרפיים כמו CBT  (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי) והתערבויות פסיכו-סוציאליות.  

ללא טיפול מתאים, החולה עלול להיקלע לדיכאון קשה, התנהגות אלימה והרסנית, נטיות אובדניות, התמכרות לאלכוהול ולסמים קשים ובמקרים קיצוניים הידרדרות לחיים ברחוב.

במקביל לטיפול התרופתי, חשוב כאמור לקבל תמיכה מאנשי מקצוע כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי  ומגופים המסייעים לנפגעי נפש כמו עמותת "אנוש" או גופים שמפעיל משרד הרווחה.

לחיות עם סכיזופרניה

כאמור, סכיזופרניה היא הפרעה נפשית קשה, אבל הודות לטיפולים הקיימים, ניתן לחיות איתה בשלום. היא כוללת תקופות שקטות, הדורשות מעקב וטיפול בלבד, אך לעיתים מופיעות "התלקחויות פסיכוטיות",  המצריכות התערבות אינטנסיבית ואף אשפוז.

הסכיזופרניה מחייבת טיפול ומעקב רציפים לאורך כל החיים. טיפול מתאים עשוי להוביל לשיפור משמעותי בתפקוד ובאיכות חיי החולה ולאפשר לו להשתלב בחברה, להתפרנס ולשמור על עצמאותו.